לפני שני עשורים בעקבות פשיטת רגל של החברה בה עבדתי, בין היותי מובטל לעבודה הבאה ‏עסקתי בעבודות מזדמנות בכדי לשרוד. בין היתר הייתי יועץ חיצוני לחברת החשמל בפרוייקט הרשת ‏הארגונית המתחדשת. ‏

הייעוץ כלל תכנון ובדיקות נסיוניות להעברת הרשת הפנימית של חברת החשמל המקשרת בין ‏המחשבים בארגון לכ-10,000 תחנות עבודה מרשת אטרנט פאסיבית ‏(HUB)‏ לרשת הדור הבא דאז ‏המבוססת על מתגים מהירים.‏

כאחד שבאותה תקופה היה מומחה לרשתות תקשורת הופתעתי לגלות שחברת החשמל היתה ‏החברה הגדולה הראשונה בישראל שקיבלה החלטה אמיצה לזנוח את ‏IBM ‎‏  ולעבור לרשת ‏הפתוחה ‏TCP/IP‎‏.‏

באותה תקופה זה לא היה דבר של מה בכך. כל ארגון גדול בינהם הבנקים וחברות הביטוח היה מבוסס באופן מלא על טכנולוגית SNA של IBM, ולא ‏העז אפילו לחשוב על מהלך כזה שהיה בתוכו אלמנטים עם סיכון גבוהה לכל מערך המחשוב של ‏הארגון.‏

המהלך של חברת החשמל היה בו מימד של להיות חלוץ ומוביל דרך בתחום המחשוב והתקשורת ‏גם בפרספקטיבה בינלאומית. מהלך זה היה בו לא רק שיפורים טכנולוגיים הוא גם הביא לחסכון ‏ניכר בעלויות ה-‏‎ IT ‎של הארגון בעשרות מליוני שקלים אם לא מאות מליונים לאורך השנים.‏

ולמה כל ההקדמה הזאת כי אני מאמין ב-DNA  של חברה וכנראה שחברת החשמל לא זנחה את רוח החלוציות הטבועה בה. מזה כמה שנים בלי הרבה רעש, חברת החשמל מייצרת לנו את מהפכת ‏האינטרנט והתקשורת לכל מדינת ישראל. הם החלו לפרוש סיבים אופטים על העמודים הגבוהים ‏שלהם לאורך ולרוחב מדינת ישראל. לאחר שראו לפחות בתקשורת הפנים ארגונית שלהם שיש ‏כאן בשורה מהותית ויתכנות טכנית, הם החליטו לממש ברמה ארצית את החזון של כל מדינה מודרנית ‏ומתקדמת – "קווים אופטים לכל בית".‏

מכאן הענינים הלכו וצברו תאוצה עד להקמת חברת ‏IBC ‎‏  עליה דיווחתי בכתבה כאן:  תשתיות האינטרנט בישראל בקרוב ועד להשקה הראשונית עליה כתבתי בדה מרקר: קווים אופטיים לכולם – לא מה שבזק ואורנג' חושבים.‏

הספקנים שביננו יגידו בו נראה את הקצב ואת היכולת שלהם לעמוד בקצב חיבורים ארצי. אני ‏מאמין מהכרותי ונסיוני ‏הדל שחברת החשמל הוא גוף מקצועי ואיכותי ויעמוד בכבוד במשימה ואף למעלה ממה שמצופה, וזאת למרות הבקורת הקשה ‏שיש לי ולחלק גדול במדינה על התנאים המפליגים ודרך התנהלות העובדים שם.‏