לפני שני עשורים בעקבות פשיטת רגל של החברה בה עבדתי, בין היותי מובטל לעבודה הבאה עסקתי בעבודות מזדמנות בכדי לשרוד. בין היתר הייתי יועץ חיצוני לחברת החשמל בפרוייקט הרשת הארגונית המתחדשת.
הייעוץ כלל תכנון ובדיקות נסיוניות להעברת הרשת הפנימית של חברת החשמל המקשרת בין המחשבים בארגון לכ-10,000 תחנות עבודה מרשת אטרנט פאסיבית (HUB) לרשת הדור הבא דאז המבוססת על מתגים מהירים.
כאחד שבאותה תקופה היה מומחה לרשתות תקשורת הופתעתי לגלות שחברת החשמל היתה החברה הגדולה הראשונה בישראל שקיבלה החלטה אמיצה לזנוח את IBM ולעבור לרשת הפתוחה TCP/IP.
בתאריך 27 באוגוסט משרד התקשורת העניק רשיון לפריסה של סיבים אופטים בפריסה ארצית לחברת IBC. חברת IBC הוקמה על ידי קבוצת יזמים 60% וחברת החשמל 40%. את קבוצת היזמים מובילה החברה השבדית ויה אירופה (30%) ובנוסף 7.5% לכ"א מארבע החברות הישראליות: רפק, נכסי זיסאפל, טמרס ובאטם.
מטרת החברה היא לספק שירותי אולטרה פס רחב הן לבית הפרטי או לדירת המגורים וגם לחברות ולעסקים. גם חברות תקשורות עם תשתית וחסרות תשתית יוכלו להינות מהתשתית החדשה ולספק על גביהם שירותים במחיר מופחת ומתחרה בדואפול של בזק והוט.
אי שם במהלך 2012 כנראה במהלך האיחוד עם נטוויז'ן התקבלה בסלקום החלטה חשובה – אנחנו מתנתקים מצומת האינטרנט הישראלי – IIX. אני מאמין שהיו שם כאילו שחככו ידיהם בהנאה על המהלך המבריק ויכול להיות שאף שלחו בהנאה פקס לדנקנר בסגנון אנחנו הולכים להציל את המולדת ובקרוב תוכל לשלם את כל החובות עד הפרוטה האחרונה.
הדיעה הרווחת בשוק, שלאינטרנט אין אבא והתפתחות התשתיות היא אנרכיסטית מטבעה. אז נכון, התפתחות המואצת של האינטרנט התחילה כך ללא פוליטיקה של מדינות עד שהגענו עד היום בו האינטרנט חדר לכל שכבות החברה.
בתקופה האחרונה אנו רואים יותר ויותר התערבויות פוליטיות בכל מה שקשור לאינטרנט הן בישראל והן בעולם. לא מזמן נקראתי לישיבה של מומחי אינטרנט עם מנכ"ל משרד התקשורת עידן בראל, בנושא תשתיות האינטרנט לקראת כנס IGF במצרים.
